יש לי זכרון חרוט היטב מימי הגשם בילדותי. זוכרת את עצמי מתווכחת ומתעקשת לצאת ביום גשם עם מעיל, מגפיים ומטריה לבקר את סבא וסבתא שלי שגרו לא רחוק. המטרה היתה ההליכה בגשם ובבוץ עם המגפיים והמטריה ופחות הביקור אצל סבא וסבתא אם נודה על האמת. נדרשתי להרבה ערנות ווכחנות עד שהשגתי את מבוקשי.
״למה לצאת עכשיו בגשם?״, ״קר בחוץ״, ״את תירטבי״, ״זה לא יהיה לך כיף כמו שאת חושבת״, ועוד.
אבל יצאתי. לא זוכרת את הביקור, זוכרת היטב את ההליכה בגשם, בשלוליות, והכל צבוע לי בזכרון בצבע ורוד של אושר ילדות.
תנו לילדכם לצאת בגשם עם מגפיים, מעיל ומטריה. צאו איתם לטיול שלוליות בסביבה הקרובה. סעו למקום בו תוכלו ללכת בגשם ולראות את הטבע בעונה זו של השנה. אחרת:
איך הם ידעו איך זה מרגיש?
איך הם ילמדו אם זה כיף להם או לא?
תנו להם להתנסות, ותהיו איתם בתוך החוויה שלהם.
כשאני מדברת על סביבה תומכת התפתחות אני מתכוונת גם לזה.
בתמונה: שני קטנים שיצאו אל הגשם והעירו בי זכרון ילדות.
Commentaires